<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קצ"ז</h1>
<h2>דף ט.</h2>
ואלו הן הלכות שחיטה, שהייה דרסה חלדה הגרמה עיקור. שהייה שיעורה (דף ל"ב) כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף (ש"ע והמנהג להטריף כל שהייה אפילו משהו בעוף ובהמה אפילו במיעוט קמא דקנה דחיישינן מנקיבת הושט ואנן לא בקיאינן בבדיקת הושט ומיד כשיצא דם ע"י תלישת נוצה בעוף או ע"י שחתך העור חוששין לנקיבת הושט ואם לא יצא דם שלא חתך כל העור ישחוט למעל' או למט' ויבדוק נגד מקום החתך) כר' יוסי בר חנינאא) ובכל מקום היא פסול' חוץ ממיעוט קמא דקנה, ושהיות (שם בעיא דלא איפשיטא) מצטרפות. והיכא ששחט הכשר שחיטה ושהה, ואחר כך חזר ושחט כל הסימנים רש"י אוסר, ואין מודים לו כי רבינו תם מתיר אך נהגו כרש"י, ולכך כששחט אדם סימן אחד בעוף וזרק העוף מידו ועודנו מפרכס ורוצה להמיתו מיד לא יחתוך הסימן השני עם ראשו בסכין ולא בקרדום, לפי ששהה בין סימן לסימן אלא ימיתנו במקל או ברגל, ואפי' כששחט ב' הסימני' יש ליזהר בזה שלא לחתוך ראשו לפי שפעמים שמשייר מעוט סימנים ולאו אדעתיה ושהיות פוסלות אפי' במעוט בתרא לפירוש רש"י וכן יש ליזהר כשאדם התחיל לשחוט בעוף (כך משמע לפרש"י שם דף כ"ח ומ"ג וכל הסוגיא מחכמתו ומסברתו ז"ל ומוסכ' מכל האחרונים ז"ל) וחתך מעט עד שדם יוצא והגביה סכינו מן הצואר, יש ליזהר שלא יגמור שחיטתו לפי שיש לחוש שמא חתך משהו מן הוושט קודם שהגביה סכינו, ושהייה פוסלת במיעוט קמא דוושט לדברי הכל ואפילו לא הגביה סכינו כי אם מעט יש לחוש לפי דשהייה דעוף מועטת היא מאד דבכדי שחיטת רוב סימן אחד בעוף היא ונעשית מהר, ויש להאריך בשיעור הגבהה אם העור מן החשבון, ואפילו אמר השוחט ידעתי כי לא חתכתי כי אם מן העור אין סומכין עליו כיון שיצא קצת הדם, ואף על גב דקנה סמוך לעור הוא, ובעור ובקנה אין לחוש במיעוט קמא, מכל מקום פעמים שגם הוושט סמוך לעור על ידי אחיזת הסימנים שתופס בהן כשבא לשחוט, ואם בא לשאול אחר שהגביה סכינו מה יעשה אומרים לו לשחוט את הקנה לבדו ואחר השחיטה יהפוך את הוושט ויבדקהו כי הוושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים, ודוקא בעוף יש לו תקנה על ידי ששוחטין הקנה וניהפכי' לוושט דדי בשחיטת קנה בלבד אבל בבהמה דבעי שחיטה גם בוושט אמרינן במקום שחיטת וושט נקב היה, דוושט נקיבתו במשהו, ואין לו בדיקה מבחוץב) ואם אין בקיאין בבדיקה לא יגמור שחיטתו כלל אלא ימכרנו לגוי רק שימית הגוי העוף לפניו, שאם מניחו חי ביד הגוי איכא למיחש דילמא אתי לזבוני' לישרא' לאח' שתתרפא וטריפה חיה עד שנים עשר חדש ומהאי טעמא אין תקנה להשהותו בביתו, ואפי' אם בא להשהותו שנים עשר חדש אסור, דילמא אתי לידי תקלה כיון שאין הטרפות ידוע דרסהג) כגון (דף ל') שהתיז הראש בבת אחת בלא הולכה ובלא הובאה אבל אם הוליך או הביא ויש בסכין חוץ לצואר כמלא צואר כשר, ובשתי בהמות בעינן חוץ לשתי צוארין כמלא צוארד) חלדה כשהסכין מכוסה (דף ל"ב) משום דבר אפילו מצמר או מטלית אנו מחמירין לאסור, ולכך יש ליזהר (בעי' דף ל' וע"ש בטור) לשוחטין שלא יחוסו על העור כ"כ שיכניסו ראש הסכין וישחטו תחת העור שלם הגרמה שלא לשחוט (דף י"ח) למעלה משפוי כובע (ש"ע ולכתחלה ישחוט למטה מטבעת הגדולה) בקנה, וכן בושט בתרבץ הוושט ואם שחט שחיטתו פסולה זהו השיעור למעלה, ולמטה בקנה (דף מ"ה) עד אונה ראשונה ובוושט עד שישעיר (פי' עד מקום שיש שם בפני' שער כעין פרצות שגוררי' בסכין)ה) ובעוף (דף מ"ד) יניח למעלה שתי אצבעות או אצבע לפי קוטנו ולמטה עד הזפק עיקור, שנעקרו (בתוספו') הסימנים ממקום חיבורן בלחי ואפילו אם שחט אותם אחר כך, או שפסק הסימן באמצע או ששחט בסכין פגומה הכל נקרא עיק[ו]ר, ואם נמצא (דף כ"ח ע"ש בטור) לאחר שחיטה אחד מן הסימנין שמוט ואינו יודע אם מקוד' שחיטה נשמט או לאחר שחיטה פסולה אפילו בעוף ואפי' (דף ל"ד) אם נמצא הסימן ששחט שמוט ואינו יודע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה פסולה, היכא (וע"ש בתוספות ורש"י בפירוש ויבא ויקיף) שתפס בסימנין ואם לא תפס יביא ויקיףו), וצריך השוחט תרנגול ליזהר שלא תוכל לנעוץ רגליה בקרקע או בכותל שלא תבא לידי עיקור סימנין, ואין צריך (בתוס' פרק השוחט ל' וכן בהג"ה בר"מ שם) שידע השוחט ממש כל הדינין אלא אם יאמר מזה הייתי נשאל הו' שפיר יודע הלכות שחיטה עד שיאמר מן האסור הייתי אומר מותר, והשוחט בשנים ושלשה מקומות מותר, וצריך לבדוק הסכין שלא יהא בו פגימה כדי שתחגו' בו צפורן (ש"ע כדי שתחגור בה אפילו חוט השערה) וצריך לבודקו בצפורנו (דף ט"ו) ובבשרו מראשו לסופו ומסופו לראשו משלשה רוחות והשוחט ואחר כך נמצא סכינו פגום, אם שבר בה עצם לאחר שחיטה קודם שבדקו מותר, ואם לא שבר בה שום דבר אפילו שחט אלף בהמות ואלף עופות כולם אסורין, כיון שלא בדק בין זו לזו, אבל נמצא יפה בחודו של סכין אפילו נמצא פגום מן הצדדין מותר כדברי רבינו נתנאלז) ודין פגימה משתי רוחות היינו אוגרת, ואוגרת (דף י"ז) בכל מקום פסול' אפילו קיימת ארישא דסכין ואפילו הוליך ולא הביא מסוכסכת מרוח אחת ואם היא עומדת בראש הסכין והוליך ולא הביאח) כשרה ובענין אחר פסולה. [סמ"ק סימן קצ"ז]. א) אבל בהא דקאמר כדי שיגביהנה וירביצ' לא קיימ' לן כותי' כדפירש בפרק השוחט. ב) וכן הורה מורי הרב נ"ע ר"י מקורבי"ל בשה אחד שהתחילו לשחטו ולא ידע השוחט אם נגע בסימני' ואמר שאין לו תקנה גם לשחוט למעלה או למטה והדר נהפכוה לושט ונבדקיה משום דלעולם שמא במקום נקב שחט מבפנים כך הורה רבינו הרב בבית הכנסת בקורבי"ל. ג) פסק בה"ג שאדם המשתכר לא ישחוט כי רוב דרסות מחמת שכרות הן. ד) ויש לזהר בעוף כשאדם שוחט לבדו בלא סיוע אחר ואוחז העוף בידו אחת ותופס הסימני' בשתי אצבעותיו צריך שיאחז אות' יפה שאם אינו אוחז' בטוב פעמים שיהיו נשמטי' לכאן ולכאן ולא יכול לשחטם בקל ע"י הולכה ויבא לידי דרסה ואפילו לא עשה דרסה כי אם במשהו מן הושט פסול כמו בשהייה (ש"ע המנהג להטריף כל דרסה בין במ"ק בין במ"ב בין בקנה בין בושט וכן חלדה והגרמה ועיק[ו]ר). ה) ולפי שאין אנו בקיאין בזה נכון לשחוט באמצע צואר, ובבהמה גסה מרחיק ד' אצבעות מן הראש די בזה עכ"ל. ו) ולדידן דלא בקיאינן בהקפה פסלינן כל שמוט שנמצא בין תפס הסימנים בין לא תפס הסימנים. ז) ונראה שמא ירד לפסוק כדברי האומר אתלת רוחות לא צריך בדיקה משום דבית השחיטה מרווח רווח כי ההיא דשמואל ליבן סכין באור ושחט בה שחיטתו כשרה מהאי טעמא דמרווח רווח, ומיהו נהגו העולם לפסול כשנמצא פגימה מן הצדדין כמו בחודו של סכין כמאן דאמר דבעי בדיקה גם אתלת רוחת', וגם אסמכוה העולם אקרא ושחטתם בזה ואכלת', זה בגימטרי' י"ב ויש י"ב בדיקות בסכין כשבודקין אותו אתלת רוחת', וכן היה תופס עיקר מורי הר"י בר יוסף ז"ל וכ"ת אם כן קשיא הלכתא אהלכתא דקיימא לן כי ההיא דשמואל דליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשרה דליכא מאן דפליג, וכן פוסק הרבי משה מיימון אלמא בית השחיטה מרווח רווח וקיימא לן דצריכה בדיקה גם אתלת רוחתא אלמא לא אמרינן מרווח רווח, ותירץ רבינו יחיאל מורי דנהי דמרווח רווח מהני לגבי ליבן סכין מכל מקום לא מהני לגבי פגימת סכין דמן הצדדין, לפי שפגם הסכין בולטת ומגעת לדופני השחיטה ואע"ג דמרווח רווח ותלמודא לא חש להאריך בזה. ח) ונראה הא דמכשרינן מסוכסכת ברישא דסכינא ובהוליך ולא הביא היינו דוקא כשהשוחט הרגיש בה מקודם השחיטה וגם אומר שדקדק בשעת שחיטה לעשות הולכה בלא הובאה או איפכא אבל אם מצא סכינו יפה קודם השחיטה ואחר השחיטה מצא בו פגימה ואפילו מסוכסכת פסולה אפילו ארישא דסכינא דכיון שלא נזהר בה לפי שמצא סכינו יפה אם כן מסתמא עשה הולכ' והובאה ואפילו אומר ברי לי שלא עשיתי כ"א הולכה לבדה לא מהמנינן לי' דמילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה ע"כ צריך לפסול כל פגימה ואפי' מסוכסכת שנמצאת אחר השחיטה כדפריש' ועוד דאין רגילות שתמצא הפגימה ברישא דסכינא ממש.
